אוסף השעונים הגנוב חוזר למוזיאון

אוסף שעונים נדיר ועתיק שנגנב לפני כ-23 שנה סוף סוף התגלה. כעת הוא שוב מוצג לראווה במוזיאון האסלאם בירושלים.

 

רחל חסון, עוצרת ומנהל אמנותית של המוזיאון לאמנות אסלאמית: "ישנה אמרה האומרת שלשאת בכיס שעון של ברגה זה להרגיש שיש מוח של גאון בכיסך".

 

תערוכה שנפתחה לאחרונה במוזיאון לאמנות האיסלאם בירושלים, מציגה אוסף של כ 200 שעונים עתיקים ונדירים. חלק גדול מהם יוצר על-ידי אומן השעונים הצרפתי מהמאה ה-18, אברהם לואיס ברגה.

 

רחל חסון, עוצרת ומנהלת אמנותית, מוזיאון לאמנות אסלאמית: "הוא היה אומן השעונים החשוב ביותר שחי אי פעם בעולם הזה. הוא המציא המצאות טכנולוגיות רבות בנוגע למנגנוני השעון, המצאות שאפילו היום, אף אחד לא יכול ליצור משהו טוב יותר ממנו".

 

ובמרכז התערוכה - יצירת המופת של ברגה, ה"מארי אנטואנט".

 

רחל חסון: "את המארי אנטואנט הזמין קצין אחד, אולי אחד ממאהביה, והוא ביקש את ברגה ליצור שעון כיס עשוי כולו זהב ועם כל הפונקציות האפשריות. הוא החל לעבוד על כך בסוף שנת 1783 או שנת 1790 ולקח לו ארבעים שנה לסיים זאת. כמובן שהיא מתה בינתיים.

 

בשנת 1983 הייתה פריצה במוזיאון ומאה מהשעונים נגנבו. רחל חסון שהחלה לעבוד במוזיאון לפני יותר מ-40 שנה לא תשכח את היום הזה לעולם.

 

רחל חסון: "הרגשתי נורא. זה היה אירוע טראומטי בגלל שאתה יודע.. מחצית תיבות התצוגה היו ריקות ועל הרצפה היו תיבות רבות. במשך שנים המשטרה ובלשים נוספים חשבו שזו הייתה קבוצה של אנשים אבל...

 

לדברי המשטרה, מאחורי הפריצה עמד אדם אחד בלבד.

 

רחל חסון: "נעמן דילר היה הגנב הגדול ביותר שחי בישראל והיה פעיל מאוד בשנות השמונים.. הוא פרץ למוזיאון דרך חלון קטן מאד וקרוב לוודאי שתכנן זאת במשך זמן רב. הוא עשה עבודה טובה לרוע המזל. אני חייבת להודות בכך".

 

הזמן חלף והשודד הידוע לשמצה נפטר.

 

רחל חסון: "הוא שמר על מחצית האוסף כאן בישראל ואחרי שנפטר אלמנתו ניסתה להיפטר ממנו. עורכת הדין שייצגה אותה צלצלה אלי ואמרה: 'אני חושבת שמישהו סיפר לי שאלמנתו של אספן אחד ירשה מבעלה שעונים רבים ומישהו רמז לי שיתכן ואלה השעונים שלכם. בבקשה, אולי תרצי לבוא לזהות אותם'. בין השעונים היו גם מארי אנטואנט ושעון הסימפטיה. כשראיתי אותם התרגשתי והתלהבתי מאד. כולם נראו במצב מצוין".

 

עכשיו השמירה הדוקה יותר. חדר התצוגה של הוא כמו כספת גדולה, כדי להבטיח שכל השעונים ימשיכו לתקתק כאן במוזיאון, עד סוף כל הזמנים.

 

רני שוקת, NTD, ירושלים